גילוי נאות נכון ומסמכים חוזיים שאין בלתם 

סוכנות נסיעות חייבת בשני מסמכים חוזיים ספציפיים ומותאמים שאין בלתם: מסמך גילוי נאות בדבר שירותי התיירות, שנחתם על-ידי הנוסע בטרם רכישת שירותי התיירות. והסכם תנאי הזמנת שירותי התיירות, שהנו החוזה המלא עליו יש להחתים את הלקוח בעת ביצוע העסקה ולאחר שקרא, הבין ואישר את פרטיו. בהיעדרם או אף בהיעדר חלק מהפרטים החייבים להופיע בהם, היא חשופה וצפויה להיפגע, במוקדם או במאוחר.

שמשון כהן הנו סוכן נסיעות ותיק וידוע במומחיותו, מקצועיותו ובאמינותו. הוא מודע לכך שבהיותו נותן שירותי תיירות הוא חייב בגילוי פרטים מהותיים בכתב מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וכמי שנותן שירותי סוכנות נסיעות מחויב הוא גם בגילוי נאות ספציפי ומורחב, עוד בטרם רכישת חבילת תיור, בהתאם לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003. וכך הוא אכן נוהג.

ובכל זאת, בית המשפט קבע כי שמשון הפר הן את חוק הגנת הצרכן בכך שבעסקת מכר מרחוק שביצע לא יידע את הנוסע בדבר כל התנאים החלים על העסקה, והן את חובת גילוי נאות בכך שלא מסר לנוסע מידע שאילו היה הנוסע יודע אותו היה נמנע מרכישת חבילת התיור. הכיצד? הפעלת שיקול דעת דווקא במקום בו אינו נחוץ, עריכת מסמך גילוי נאות חלקי בלבד וכזה שאינו כולל את ציפיות, הערות הנוסע וכל המידע שבאמתחתו, ואי קיום חוזה עם הנוסע בהתאם לדין ולפסיקה.

שמשון מכיר היטב את טיב שירותי התיירות אותם הוא משווק ולגביהם הוא מעניק ייעוץ מקצועי, אולם שמשון חטא בכך שפעל באופן סובייקטיבי במקום בו הוא נבחן במבחן אובייקטיבי. לאמור, שמשון טעה לחשוב שמידעים מסוימים אינם מהותיים לנוסע הספציפי והחליט שלא למוסרם ללקוח היות ומדובר במידע זניח. השופט שישב בדין ביצע מבחן אובייקטיבי, קרי מה חושב הנוסע הסביר, והגיע למסקנה ששמשון הפר את סעיף הסל בתקנות גילוי נאות וכן כמה סעיפים בחוק הגנת הצרכן.

תקנה 3(3)(ג) קובעת כי יש למסור ללקוח "מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נמנע מרכישת חבילת התיור". אז למה להניח. מוטב לפעול בשקיפות מלאה, למסור את כל המידע בכדי ליצור ודאות מלאה ומצב ברור וידוע לשני הצדדים, וזהו. הרי מי יודע לאיזה לקוח יש גולגולת דקה.

כמו כן נפסק כי באי מסירת מלוא המידע שמשון הטעה את הנוסע ולא גילה לו תכונה הידועה לו בשירות התיירות המפחיתה באופן משמעותי מערכו של השירות. לפיכך, מוצע למסור את כל המידע ולא להחליט שמידע מסוים לא יימסר ללקוח מאחר ולדעת סוכנות הנסיעות מדובר בפגם לא משמעותי.              

נפקא מינה, שסוכן נסיעות חייב להכין הן מסמך גילוי נאות בדבר שירותי התיירות, שנחתם על-ידי הלקוח לאחר בירור הזמנה ובטרם רכישת שירותי התיירות, והן הסכם בדבר תנאי הזמנת שירותי התיירות, שהנו ההסכם המלא עליו יש להחתים את הלקוח לאחר שקרא, הבין ואישר את פרטיו.

על מסמך גילוי נאות להיות ערוך בהתאם לחוק שירותי תיירות, תקנות גילוי נאות, חוק הגנת הצרכן והתקנות מכוחו לרבות האחרונה והאקוטית – תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010, וכן חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983 וכן הלאה, שכן אחרת דינו להיפסל בהיותו בלתי שלם וממצא, לרבות משמעויות סעיפי הסל והפרשנות המתאימה שיש ליתן להם בעת ניסוח ועריכת המסמך.

הסכם תנאי הזמנת שירותי התיירות הנו חוזה ההתקשרות המלא הכולל דברים נוספים ולמעשה סוגר כל פינה וסיטואציה אפשרית ויוצר מנגנונים מותאמים למערכת החוזית הספציפית.

שני המסמכים החוזיים הללו מותאמים לכל נותן שירותי תיירות באופן ספציפי ומדויק, ואין בלתם. לכל חברת תיירות/סוכנות נסיעות/מארגנת תיירות המאפיינים שלה, והתנאי המתלה לחוקיותו, תוקפו ואישורו על ידי בית המשפט הנו עריכתו בהתאם לחוקים ולפסיקה האחרונה המחייבת. והדברים אכן משתנים.

הכותב הנו מרצה בבית הספר לתיירות בישראל ומייסד וראש משרד עורכי דין אמיר קליינמן, העוסק בדיני תיירות – www.kleinman-law.co.il .

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.